העקצן הצהוב

המאמר נכתב ע'י דוד דוד [mailto:Davidavid6@walla.com ,[Androctonus

שם עברי: עקצן צהוב, עקרב צהוב מצוי.

שם אנגלי: Israeli deathstalker.

שם לטיני: [Leiurus quinquestraitus [Hebraeus.

משפחה: עקרביים.

מינים נוספים בסוג זה בארץ: אין. יש קרובים שלו, אחד מהם-עקרב [עקצן] צהוב מחומש, והשני-חדש, התגלה ב-2002
בירדן, ונושא את השם עקצן ירדני.

תפוצה בארץ:

 בכל הארץ-פרט לחולות והר הכרמל.

מקום חיות: בעיקר מתחת לאבנים בינוניות עד גדולות. נקבות בהריון, כמו כל משפחת העקרביים-במעין 'חדרון' קטן
מתחת לאבן. תפוצה ביחס למינים אחרים: העקרב הנפוץ ביותר בארץ.

מאפייני שדה:
עקרב בגודל סביר של כ-9 עד 9.5 סנטימטר, צבעו הכללי צהוב, גבו אפור עד אפור בהיר, בעל צבתות דקות ועדינות,
גופו חטוב ומצולע, והפרק האחרון של ה'זנב' בצבע אפור, אצל הצעירים-אפילו שחור. קיימות וריאציות שונות בצבעיו,
באזור הנגב ניתן למצוא בהירים מאוד, שצבעם נראה כצהוב דהוי, במרכז צבעו נע בין וריאציות הצהוב כתמתם, ובצפון
הפרטים כתומים וצהובים יותר.

סימנים נוספים:
עקרב עדין וזריז. אף על גודלו שאיננו מרתיע וגופו העדין, עקרב זה הינו מהיר חימה. כאשר מרגיזים עקרבים כאלו הם
יגיבו בשתי דרכים עיקריות [כמו רוב העקרבים, אך במידת תגובה חזקה בהרבה]: או בריחה מהירה וגישוש למציאת
מקום מחבוא חלופי, או זיקור הזנב, הנפת העוקץ אל על, ופרישת הצבתות [ראה תמונות בסוף המאמר]. במקרה
הראשון-אם נמשיך להרגיז אותו-או שיברח וישנה כיוון או שיעבור למצב השני. במצב השני הוא ישלח את זנבו יותר
קדימה, יניע אותו בתנועת עקיצה באוויר ויצבוט באוויר בעזרת שתי 'ידיו' בתנועת גזירה.

סכנת עקיצה:
עקיצתו של העקרב הזה מסוכנת ביותר, ובפרט לאנשים חולים, זקנים, בעלי תת משקל וילדים קטנים. בארץ היו מקרי
מוות. הארס שלו נוירוטוקסי בעקרו [רעלן עצבי], ועל כן מערכת העצבים עלולה להשתבש לאחר עקיצה; כמו כן עלולות
להופיע תנועות בלתי רצוניות, עוויתות, זקפה, גלגולי עיניים ואיבוד חלקי עד מלא של כושר הדיבור. במקרים מסוימים
עלול הנפגע למות. יש הטוענים כי זהו העקרב המסוכן בעולם [בצידו השני של הויכוח עומד הקטלן הדרומי]. במידה
ונעקצים-יש לפנות את הנפגע במהירות לבית החולים. במהירות-אך לא בפזיזות, ויש להקפיד על כללי הפינוי. יש
להרגיע את הנפגע, מכיוון שהארס מתפשט בגוף על ידי מחזור הדם, וכאשר אדם מפחד או או נרגש פעילות הדם
מואצת, ולכן הנזק מהיר יותר. במידהוהאיבר הנעקץ הוא יד או רגל [מה שנכון בדרך כלל]-יש לקבע אותה כמו שמקבעים
שבר. אין לתת לנעקץ אוכל או מים, שגורמים בתהליך העיכול פעילות גוף מוגברת, במשך 4 שעות. אין לתת כל תרופה
חוץ ממשכך כאבים [לדוגמא אקמול], וכמו כן לא לחתוך, לצרוב, למצוץ וכו'. למרבה המזל קיים בארץ נסיוב כנגד עקיצת
העקרב הזה, אך כמו שאומרים 'אין לסמוך על הנס', ועדיף להמעיט מגע עם השדונים הקטנים הללו.

גידול:
בראש ובראשונה יש לומר שעקרב זה אינו מומלץ לגידול ככלל, ולמתחילים בפרט. לא כדאי להתפתות לגדלו, אף על
פי שקל למוצאו. זהו העקרב הראשון שרוב חובבי הטבע רואים, וחלקם מתפתים לאסוף אותו. זהו עקרב שהיחידים
שכדאי שיתעסקו איתו תכופות הם מומחים לדבר, בעלי מקצוע או בעלי נסיון של שנים. ככלל, כל פעם שמתקרבים
לעקרב הזה יש לדאוג שתהיה זמינות לעזרה רפואית-טלפון של מוקד רפואי קרוב, בית חולים, מרכז רעלים ובמקרים
של בעלי מקצוע שידם משגת-גם נסיוב. עקצנים צהובים ניתן לגדל יחד, בתנאי שמסופקים להם מזון ומים בשפע, אך
אין לשכן פרטים בוגרים וצעירים באותו הטרריום. עקרבים אילו אינם ממהרים לריב עם בני מינם, ולעיתים נמצאים אף
תחת אותו מחסה. אלו הם בני משפחת העקרביים, ולכן גם אם שני עקרבים באותו הגודל יריבו ואחד מהם ייעקץ, אין
סכנת מוות לעקרב, אלא אם העקיצה הייתה אל בין הכליצרות-מה שאומר שהארס חדר אל תוך המוח-ומן הסתם ברגע
זה סיים העקרב את חייו. כאשר מאכילים את העקצנים, במידה וישנם כמה פרטים באותו הכלי, יש להפריד כל אחד מהם
לכלי קטן משלו [קופסת חומוסלמשל], כי אם לא הם עלולים לריב על אותו הצרצר או הזחל, מה שלעיתים מסתיים
במוות [מה שנכון לגבי כל עקרב], אך מקרים כאלו נדירים. את העקצן ניתן לגדל בכלי סגור אך מאוורר [על ידי רשת
למשל] שמידותיו 20x15 סנטימטר [המדובר בפרט בוגריחיד]. ניתן לגדל יותר עקרבים בשטח מצומצם יותר יחסית,
המידה הקודמת היא מידה ראשונית שתאפשר לעקרב לסייר מעט בכלי שלו. בכלי מציבים מקום מסתור כגון אבן, שבר
חרס קמור או קליפת עץ. אם רוצים להשקיע ומדובר בעקרב בודד [עדיף] ניתן לבנות לו מאורה קטנה על ידי כל פלסטיק
מוארך שקוע באדמה בזווית של כ-35 מעלות, שחלקו הפנימי מצופה בחול או כבול [על ידי הדבקה] וישנו מעט מן המצע
בתוך בכלי, כדי שתהיה לעקרב אחיזה. כמובן אפשר ורצוי לעצב גם את חלקו החיצוני. אפשר גם להניח חתיכת ענף ליופי
הכללי, אך יש לדאוג שלא יבוא במגע עם המכסה או קצות הדפנות. האכלה כפעם פעמיים בשבוע בחרק קטן. ככל
שהעיתים רחוקות יותר-יש לתת מזון גדול יותר. עקרבים קטנים יש להאכיל במזון מומת. את שאריות המזון יש לסלק
מהכלי בכדי שלא יגרמו לרקב וזיהום המצע. מידי פעם בפעם יש לבדוק שהמצע נקי מטפילים שונים. במידה ויש-להוציא
את העקרבים,לבדוק שאינם נושאים טפילים ולהחליף את המצע. המצע המומלץ הינו כבול לא מדושן, אך כמובן שעדיף
לתת לעקרב מצע זהה למצע שבו נמצא בטבע. במידה ומפרידים עקצנים אלה מאלה לצורכי האכלה, העברה וכו', יש
להשתמש בפינצטה ארוכה-לפחות 15 סנטימטר. במידה והעקצן הצליח להשתחרר והחל לטפס על הפנצטה [מה
שקורה לעיתים..] יש לעזוב את הפנצטה לחלוטין. כשמעבירים חזרה לכלי הגידול-ניתן פשוט 'לשפוך' את העקרב
החוצה מן הצנצנת אל הטרריום, כדי למנוע מגע וסיכון מיותר.

לסיכום-אם אתם מחפשים עקרב שניתן להחזיק על היד ו'להוציא לטיול'-הוא לא בשבילכם. חיפשת עקרב יפה, פעיל
ואגרסיבי שניתן לגדל בקבוצות קטנות-מצאת את מבוקשך.

תמונות של העקצן הצהוב:

עמדת הגנה:

עקצן צהוב לאחר הנשל:

עקצן צהוב בהריון [האליפסות הצהובות הם העוברים-לא להתבלבל בינם לבין הטרכיאות [ריאות]; הטרכיאות הן העיגולים הבהירים הברורים
בצידי הגחון]:

העקצן הצהוב לאחר השרצה:

שונות:

© דוד ד.